rss search

על הספר

line
אופיר טושה גפלה - ביום שהמוסיקה מתה

אופיר טושה גפלה - ביום שהמוסיקה מתה - עטיפת הספר

הכישרון הסיפורי של גפלה הופך תרגיל מחשבתי, מלאכותי מעט, לרומן מרתק שופע הומור ויצירתיות, המעורר חשיבה למרות ואולי דווקא תודות לעובדה שאפילו דורה, שאינה אשת מילים, מוצאת עצמה כותבת את סיפור חייה, למקרה לא תוכל לספרו. רמז לכך שמתחת לפני השטח של המסר האופטימי שכל כך חשוב לגפלה להעביר, מסתתר הצורך נואש לנצח את מלאך המוות בדרך היחידה שיש לבני תמותה, להציב מונומנט של הנצחה, אצבע משולשת שתמשיך להזדקר מול אפו הבלתי מתפשר של המוות’ (שמואל הדס, ‘אימגו’).

גפלה, עתיר דמיון, עשיר מלל ואשף רעיונות, יוצר ב’ביום שהמוסיקה מתה’ רומן אלטרנטיבי צבעוני, חוויתי וקולח. מי שהסתמן כבר ביצירותיו הקודמות כצרכן תרבות אקלקטי ה’זולל’ מכל הבא ליד מתמקד הפעם במוסיקה והופך אותה לפסקול הספר. לדורה מאטר הגיבורה, צרכנית מוסיקה אובססיבית, ‘שפחה מרצון’ של המוסיקה, יש תחביב מעניין. היא מתאימה לאנשים הנקרים בדרכה שיר משלהם המתנגן לה במוח, מתרגמת את הרושם הראשוני לצלילים ומצמידה לדמות את השיר ההולם לה. למוסיקה תפקיד מכריע בחייה. האינטראקציה האנושית שלה מוזנת מהפסקול המתנגן בראשה, ואת החידלון היא מוצאת בהיעדר המוסיקה’. (יעל (פרוינד) אברהם, ‘מקור ראשון’)

בארץ שבה נדיר מאוד להיתקל באמירה מנותקת מהזמן והמקום הנוכחיים, אופיר טושה גפלה מצליח ליצור עולם אלטרנטיבי בעל נפח מרשים, ובעיקר ליצור עלילה סוחפת (מאשה צור גלוזמן, ‘הארץ’)

אופיר טושה גפלה הוא עוף מוזר מהסוג המייצר ספרות מעניינת. לא פלא שהרומן החדש שלו, “ביום שהמוזיקה מתה”, העוסק באנשים היודעים מראש את מועד המוות שלהם מרתק (אריק גלסנר, ‘מעריב’)

הזרות האירופית הערפילית שבה מתקיים ‘ביום שהמוסיקה מתה’ מאפשרת לו להיות מרוחק ומנותק, ועם זאת סימבולי ונוגע. נשיקת הגורל שבו משותפת לכולנו. דורה, שגורלה אחר באופן מקפיא דם ומרומם נפש כאחד, היא בעת ובעונה אחת אדם ללא עתיד ואדם שכל החיים לפניו, כמו כולנו בעצם. הסיפור הנפלא שלה דוחק בנו לשחרר את הפחד, להשאיר מאחור את הכפייתיות, הטורדנות, הנוירוזה והייאוש, ופשוט לחיות, להתקיים, לנשום, לאהוב (רן בן-נון, ‘ידיעות אחרונות’)

כמו בספריו הקודמים, גם בספרו החדש, “ביום שהמוסיקה מתה”, עוסק אופיר טושה גפלה במוות. יחד עם זאת, לא תפגשו הרבה ספרים שיספקו לכם סיבה כל כך טובה לחיות. אופיר טושה גפלה יוצר ב”ביום שהמוסיקה מתה” עולם עמוס פרטים, קוריוזים וצירופי מקרים מופלאים, כמו שהיטיב כל כך לעשות גם בספריו הקודמים. עיקר הייחוד של הסופר המקורי והפורה הזה הוא יצירת איזור ספרותי שכמו העולמות הבדיוניים שלו לא מציית לשום כורח ז’אנרי ומדלג בקלילות בין פנטזיה, מתח, פסיכולוגיה, דרמה וקומדיה. בספר הזה הוא מוסיף על כל אלו גם פסקול מוזיקלי, שכן האהבה והאובססיה של דורה זולגים גם אל תוך תודעת המספר שלה, ולכל מהלך דרמטי ונפשי של הגיבורה, יש גם שיר שתואם את הלך הרוח הפרטי שלה. (לילך וולך, ‘וואלה’)

אהבותיו המוסיקליות של אופיר טושה גפלה באות לידי ביטוי בספרו “ביום שהמוסיקה מתה”, ומבשרות כי המוסיקה הפופולרית מתחילה לחלחל סוף כל סוף לתוך הספרות המקומית (בן שלו, ‘עכבר העיר’)

האם יכול אדם לברוח מהגורל שנגזר עליו? האם אנחנו אדונים לגורלנו? אופיר טושה גפלה מצליח שוב לבנות עולם בדיוני אך שלם, לנתב את הסיפור ברגישות ובמיומנות ביו מכשולי הביזאר, המופרכות והחיים ההזויים (סיגל ריבה, ‘מקו, חדשות 2’)

קשה להניח אותו מהיד (קובי פינקלר, ‘חדשות ערוץ ‘7)

פשוט לקרוא, להתענג ולחכות לספר הבא (קובי קמין, ‘ביקורת ספרים מספר ’23)